ביטוח שער ליצואנים – אליה וקוץ בה

פורסם לראשונה ב18 לאוקטובר 1982 

בשבועות האחרונים הכריזו בנק ישראל והאוצר על תוכנית להאטת פיחותים מחד, ולהגדלת תקציב ביטוח השער ליצואנים מאידך. למטרה זו הוחלט להקציב סכום השווה ל-270 מיליון דולר, בתקציב 1983-84 – סכום הכפול מתקציב שנה זו.

מטרת ביטוח השער היא להבטיח ליצואן שהתייקרות ערך המוסף שלו לא תהיה גדולה משיעורי הפיחותים פלוס עליית מחירי חו"ל באותה תקופה. אי לכך משמש עתה ביטוח השער מכשיר בידי הממשלה, המאפשר לה להפריד בין מדיניות הפיחותים לאי הורדת רווחיות הייצוא, הייצור לייצוא והתקבולים במטבע חוץ תמורת הייצוא.

אולם, במידה שאכן תצליח הממשלה להאיט באופן מלאכותי את קצב הפיחותים ביחס לעליית המחירים המקומית ולהעמיד את ערך מטבע החוץ מתחת לערכו האמיתי, הרי בכך היא תעודד את הייבוא על חשבון הייצור המקומי שיגדיל את ההוצאות במטבע חוץ, וכתוצאה מכך יגדל הפער בחשבון השוטף של מאזן התשלומים למרות שמירת רווחיות הייצוא. בנוסף, בהתחשב בעובדה שלא כל הגורמים המכניסים מטבע זר לקופת המדינה מוגדרים כיצואנים לשם קבלת תוספת ביטוח השער (כמו, למשל, תיירים וגורמים אחרים בענף התיירות, או ישראלים בעובדים או נותנים שירותים לחו"ל) ובהורדת רווחיותם של האחרונים, הדבר יגרום להקטנת התקבולים בחשבון השוטף ולהגדלה נוספת בגרעון בחשבון השוטף. ועוד, בכך יווצר מצב של ריבוי שערי חליפין אפקטיביים הדומה למצב ששרר לפני נובמבר 1977 על כל העיוותים בייצור ובצריכה הנובעים ממנו.

התנודות מסביב לממוצע

תכנית ביטוח השער נותנת ליצואן את האופציה לא לממש את פוליסת את הביטוח שלו, במקרה והתייקרות ערך המוסף שלו קטנה יותר משיעור הפיחותים באותה תקופה. כלומר, בניגוד לשוק העתידי במטבע חוץ, אין חובה על היצואן לממש את פוליסת הביטוח באם טמון הפסד בצעד זה.

במחקר שנעשה לאחרונה (רפאל אלדור, מחירי אופציות על מטבע חוץ ביטוח שער (רישיונות יבוא, מכון פורדר, אוניברסיטת תל אביב), נמצא שקיימת הקבלה בין פוליסת ביטוח השער לבין אופציות על מניות המוכרות לנו משוק המניות. תעריף הביטוח אותו משלם היצואן (כ-2% בייצוא לאירופה וכ-7% בייצוא לצפון אמריקה) מקביל למחיר אופציה והערך המוסף המקורי אשר הובטח ליצואן, ומקביל גם למחיר המימוש של האופציה. לכן , כמו בתמחיר של האופציות על מניות, כך בתמחיר ביטוח השער, גודל התנודות של הערך המוסף מסביב לממוצע (השונות) משחק תפקיד מרכזי (הממוצע מוגדר כשיעור עליית המחירים המקומית). והסיבה לכך היא פשוטה. מכיוון שביטוח השער פותר את היצואן מסיכונים של תנודות הערך המוסף מעל לממוצע הכרוכים בהפסד, ומתיר לו להרוויח מתנודות של הערך המוסף מעל לממוצע, הרי ככל שגדולות תנודות הערך המוסף (אי הודאות גדולה יותר) הרי שממוצע הרווח של היצואן גדול יותר. עובדה זו צריכה להשתקף בתעריף הביטוח, דהיינו תעריף הביטוח צריך להיות גדול יותר לייצוא הכרוך בסיכונים גדולים יותר, והדבר דורש בדיקה שיטתית ספציפית לכל יצואן ויצואן.

באם בדיקה כזו אינה נעשית מסיבות כלשהן וכל היצואנים משלמים אותו תעריף ביטוח, הרי, למעשה, היצואנים בעלי הסיכונים הגדולים יותר זוכים לממוצע גדול יותר ולכן לשער חליפין אפקטיבי גבוה יותר. שוב קיימת הסכנה שביטוח השער יגרום למצב של ריבוי שערי חליפין אפקטיביים, דבר שיגרום לעיוותים בייצור ובצריכה.

ביטוח שער ממוצע

מטרתה המקורית של תוכנית ביטוח השער היא להבטיח שהיצואן יקבל את ההפרש שבין עליית ערך מטבח החוץ שבו הוא מייצא פלוס עליית מחירי חו"ל, לבין עליית מחירי תשומותיו בארת – וכך יובטח הערך המוסף שלו. בעזרת תוכנית ביטוח השער יכול היצואן לתכנן את הייצוא שלו, לבצע את תמחיריו ולקבל את ההזמנות הכדאיות לו בלא סיכונים של הפסדים (רק סיכויים של רווחים) בעקבות שינויי מחירים.

לשם ביצוע תוכנית זו יש ליצור פוליסת ביטוח נפרדת לכל יצואן ויצואן. יש לאמוד את מדד מחירי תשומותיו, מחירי חו"ל, מטבע החוץ בו מתבצעים תקבוליו ואורך תקופת ביצוע ההזמנה שלו. ניתן לשער כי ביצוע תוכנית כזו כרוך בהוצאות אדמיניסטרטיביות רבות וכן חוסר האחידות שבה יוצרת אפשרות להפעלת קבוצות לחץ למען הטבות נוספות. אי לכך ניתן לעלות לרמת אגרגציה ענפית. דהיינו לקיים תוכנית ביטוח שער מתאימה לתעשייה, לחקלאות, לתיירות ועוד.

לפי תוכנית זו, הביטוח ינתן על פי הפרש עליית מדד תשומות הענף לעליית סל המטבעות האופטימלי לייצוא של כל ענף וענף. המגבלה הקיימת בתוכנית של ביטוח שער ממוצע נעוצה בעובדה שהיא לא מבטיחה עוד את היצואן, אשר הרכב תשומותיו שונה מהרכב המדד, או הרכב תקבולי מטבע החוץ שונה או אורף תקופת הביצוע שונה, מפני הפסדים. קיימת גם רמה גבוהה יותר של אגרגציה, אגרגציה משקית, שבה יובטח ליצואן שיקבל את ההפרש הנובע מפיגור בסל מטבעות לעומת מדד המחירים לצרכן. תוכניות ביטוח השער – האגרגציה הענפית והמשקית – אינן מבטיחות את היצואן מפני הפסדים ובכך הן מחטיאות את מטרת ביטוח השער.

האם ביטוח שער הוא סובסידיה ליצואנים?

הממשלה הקצתה השנה סכום של 150-200 מיליון דולר למימון תוכנית ביטוח השער. בהנחה שהתערבותה של הממשלה בשוק מטבע החוץ היתה מינימלית ובלתי סיסטמטית, הרי שניתן להניח שכל הסכום הזה היווה סובסידיה ליצואנים, פרט לחלק שנלקח ממנו לטובת הוצאות אדמיניסטרטיביות. סובסידיה זו נבעה מכך שממוצע הרווח היה גבוה יותר מתעריף הביטוח אותו שילם היצואן. ממוצע רווח זה נובע מהאופציה לא להשתמש בביטוח, כאשר עליית ערך המוסף קטנה מערך הפיחותים פלוס עליית מחירי חו"ל, וכן מהמקרה שבו עליית ערך המוסף גבוהה יותר, אזי משתמש היצואן בביטוח השער ומקבל את ההפרש.

עתה, כאשר הממשלה נוטה להתערבות סיסטמטית בשוק מטבע החוץ למען האטת הפיחותים, יתכן שתהפוך סובסידיה זו (למרות שסכומה יגדל) לפיצוי הניתן ליצואנים עקב התערבות ממשלתית זו, אך אלמנט הסובסידיה הגלום בה יקטן ואולי יעלם. אחת הסיבות לכך היא שמרכיב האופציה שבתוכנית ביטוח השער יהיה בלתי משמעותי, כי תמיד יהיה כדאי לממש אותה וזאת עקב התערבות הממשלה. לסיכום ניתן לומר, שתוכנית ביטוח השער שהחלה במקורה, לפני כשנה וחצי, כמכשיר ביטוח ליצואן מפני סיכוני השוק. כאשר אלמנט של הטבה גלום בו, הופכת עתה מכשיר ביטוח ליצואן מפני סיכוני ההתערבות הממשלתית כאשר אלמנט פיצוי ולא אלמנט סובסידיה גלום בו.

Share on FacebookShare on Google+Email this to someoneTweet about this on TwitterShare on LinkedIn