החוב החיצוני – הבעיה הכלכלית מספר אחת של ישראל

פורסם לראשונה בידיעות אחרונות בתאריך 23.11.1982

ישראל היא כיום אחת מעשר המדינות בעלות החוב הגדולות בעולם ולכן היא נדרשת לשלם ריבית גבוהה יותר על הלוואותיה | החוב החיצוני של ישראל גדל בעשר השנים האחרונות פי 5 והוא יגיע עד סוף השנה ל-19.2 מיליארד שקל | ההאטה בקצב הפיחותים מעודדת את היבוא וגורמת להחרפה במאזן התשלומים

הבעיה הכלכלית הראשונה במעמדה של ישראל כיום, היא בעיית החוב החיצוני שלה, שגדל בעשר השנים שבין 1971 ל-1981 בלמעלה מפי חמש, ועלול להגיע עד לסוף השנה ל-19.2 מיליארד דולר.

"הישג" זה, מעמיד את ישראל בין עשר המדינות שחובותיהן הן הגדולים בעולם, ורק טבעי הדבר שהירחון הכלכלי "יורו-מוני" דירג את ישראל כאחת הארצות בעלות סיכוני הלוואה הגדולים ביותר בעולם. כתוצאה מכך, נדרשת ישראל לשלם ריבית גבוהה יותר על ההלוואות שהיא לוקחת בשוק החופשי, בכדי לפצות על הסיכון הכרוך בהלוואה למדינה העומדת בפני פשיטת רגל.

אם קצב הגידול הנוכחי של החוב החיצוני, כפי שהוא משתקף בטבלה המוצגת להלן ימשך, אזי לא ירחק היום וישראל לא תוכל ללוות יותר בשוק החופשי.

קשה להניח שבמצב כזה, שוב יגדילו ידידותיה המעטות של ישראל את הסיוע לה, מבלי להתנות גידול זה בשינוי המדיניות הכלכלית. ללא הגדלת הסיוע הכלכלי תיאלץ ישראל להקטין את יבוא חומרי הגלם מחד, ולהפעיל מדיניות כלכלית מרסנת חריפה מאידך, שיגרמו לאבטלה גדולה מאוד בכל מגזרי המשק, ולירידה חריפה ברמת החיים ובתוצר הלאומי.

נסיונות מלאכותיים

החוב החיצוני של ישראל גדל מדי שנה כתוצאה מהמימון הממשלתי (החיצוני) לחלק מעודף הייבוא. חלקו האחר של עודף היבוא ממומן על ידי מענקים מארצות חוץ או בעזרת יבוא הון ע"י הסקטור הפרטי.

מימון ממשלתי חיצוני משמעו הלוואות במטבע חוץ שלוקחת הממשלה מארצות זרות או מהשוק החופשי מחוץ למדינה. לכן כדי לעצור את הגידול המסוכן בחוב החיצוני יש להפעיל מדיניות כלכלית שמטרתה הקטנת עודף היבוא.

התוכנית הנוכחית של האוצר השמה לה למטרה את המלחמה באינפלציה, גורמת להגדלה נוספת בעודף היבוא שיגיע לכ-5 מיליארד דולר בסוף שנה זו.

האוצר הכריז ומבצע לאחרונה מדיניות של הקטנת קצב הפיחותים ביחס לעליית רמת המחירים המקומית. מדיניות זו מעמידה את ערך מטבע החוץ מתחת לערכו האמיתי, ומעודדת את היבוא הנעשה זול יותר על חשבון היצור המקומי.

בנוסף לכך, מדיניות כלכלית זו כרוכה בהגדלת ההזרמה הממשלתית למשק דרך הגדלת הסובסידיות והגדלת התמיכה ליצואנים (דרך תכנית "ביטוח השער" המיועדת לשמירת רווחיות היצוא). המחיר היקר שישראל תשלם בעד הניסיונות המלאכותיים הללו לעצירת האינפלציה היא החרפת בעיות מאן התשלומים (עודף היבוא) והחוב החיצוני.

אין בכוונת מאמר זה להפחית בערכה של בעיית האינפלציה, אך לנוכח מנגנוני ההצמדה במשק, שנועדו לשמר את ערכם הריאלי של השכר והחיסכון, פחת הנזק הנובע מאינפלציה. לעומת זאת, חמור יותר הנזק שעלול להיגרם במידה ומדינת ישראל תפשוט את הרגל, כפי שקרה לאחרונה למכסיקו ולפולין.

בשנים האחרונות, נעשה ניסיון מוצלח אחד על ידי שר האוצר הקודם, יגאל הורוביץ, לעצור את הגידול ביבוא. ב-1980 ננקטה על ידו מדיניות כלכלית המצמצמת את ההוצאה הציבורית וכיוון שצמצום הביקוש המקומי מעודד את היצרנים להפנות את תפוקתם למטרות יצוא, ואת הצרכנים למעט ביבוא, הרי שמגמת הגידול בעודף היבוא נפסקה.

מדיניות כזו של ריסון בכל מרכיבי התקציב הממשלתי מתבקשת גם עתה.

דרוש ריסון תקציבי

ההנחה שבעקבות מלחמת "שלום הגליל" הושג בטחון רב יותר ושהשלום עם מצרים אכן עמד במבחן, מאפשרת עתה לממשלה לקצץ בתקציב הבטחון מבלי לפגוע ברמת בטחון המדינה. כפי שהצביעו כלכלנים בעבר (ראה: אסף רזין, "זעזוע במצב פתיחה לא נוח". הרבעון לכלכלה נובמבר 1982) קיים מתאם גבוה בין רמת ההוצאות הבטחוניות (הוצאה מקומית פלוס יבוא בטחוני) לעודף היבוא.

מעבר לגודלו האבסולוטי העצום של החוב החיצוני ורגישותם המיוחדת של הבנקים העולמיים עתה, ניתן לציין עוד שני גורמים נוספים המחמירים את בעיית החוב החיצוני של מדינת ישראל.

בעבר, חלק ניכר של עודף היבוא היה מופנה למטרות השקעה שגרמו לצמיחת המשק וניתן היה לצפות שיהיה ממה להחזיר כשההשקעות תשאנה פרי. בשנים האחרונות כל גידולו של החוב החיצוני היה מופנה לצריכה בלבד.

בנוסף לכך השתנה הרכבו של החוב החיצוני הישתנה לרעת המדינה. בעבר חלקן של ההלוואות לטווח קצר לא עלה על 5 אחוזים בעוד שכיום חלקן של ההלוואות שזמן פרעונן מגיע עד לחמש שנים מהווים כ-25 אחוזים מכלל החוב החיצוני, דבר המצריך את פרעון הקרן בזמן הקצר בנוסף לתשלומי הריבית.

לסיכום ניתן לומר שהמדיניות הכלכלית הנוכחית של שר האוצר מופנית לעבר המטרה הלא נכונה, ועלולה להביא את מדינת ישראל תוך זמן קצר אל סף התהום הכלכלי, זאת באם לא ינקט בהקדם ריסון תקציבי בכל סעיפי ההוצאה הציבורית.

עודף היבוא והחוב החיצוני של ישראל בשנים 1976-1982

השנים עודף היבוא
(במיליארדי דולרים)
החוב החיצוני
(במיליארדי דולרים)
1976 3.2 9.4
1977 2.6 11.1
1978 3.3 13.3
1979 3.9 15.5
1980 3.9 17.1
1981 4.4 17.9
1982* 5.0 19.2

*אמדן המבוסס על חמשת החודשים הראשונים של השנה

המקור: דו"ח בנק ישראל

Share on FacebookShare on Google+Email this to someoneTweet about this on TwitterShare on LinkedIn