הסכם תוספת היוקר – אליה וקוץ בה

הסכם תוספת היוקר החדש, בימים אלה, נותן אומנם לשכירים פיצוי חודשי או דו-חודשי, במקום אחת לשלושה חודשים, אולם לאור זמן יגרום הסכם זה שחיקת שכר גדולה יותר מאשר בהסכם הקודם

ההסכם החדש לתופת היוקר, שנחתם בשבוע שעבר בין האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות לבין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, מהווה למעשה שינוי בסיסי בשיטת תשלום תוספת היוקר. לא עוד מועד וודאי וקבוע לתשלום, אלא מכסימום השחיקה המצטברת ממועד התשלום האחרון הוא הגורם הוודאי, שנקבע לרמה של 12 אחוז.

לפי ההסכם החדש, רק לאחר שהמדד המצטבר מאז תוספת היוקר האחרונה, יעלה על 12 אחוז, תשולם בסוף אותו חודש תוספת יוקר. אם המדד בחודש שלאחר תשלום תוספת היוקר יהיה נמוך מ-12 אחוז, לא תשולם תוספת יוקר באותו חודש. במקרה זה מוסיפים מדד זה למדד הבא לאחריו, ורק אם שני המדדים גם יחד עולים על 12 אחוז, אזי תשולם תוספת יוקר וכן הלאה.

יתרונות וחסרונות

היתרון בהסכם תוספת היוקר החדש שהוא מבטיח רמה מכסימלית של שחיקה מותרת ביחס לחודש הקודם. דהיינו השכר הריאלי אינו יכול לרדת מתחת ל-88 אחוז מהשכר הריאלי בחודש שקדם לו. זאת בניגוד להסכם תוספת היוקר הקודם שבו נקבע מועד של כל שלושה חודשים לתשלום תוספת יוקר, וכך נשחק השכר עד כ-30 אחוז מאז בין מועד תשלום תוספת יוקר אחת לשנייה.

 אולם הסכם זה, הגם שבתנאים הנוכחים יביא להתאמה בשכר מדי חודש או חודשיים (ראה טבלה), הרי לאורך זמן, השכר יישחק מעבר למה שהיה מקובל בהסכם הקודם.

 הדבר נובע משתי סיבות:

א.      על עליית מדד חודשית של בין 15-20 אחוז יקבלו השכירים לפי ההסכם החדש 80 אחוז מעליית המדד כתוספת יוקר, ואילו לפי השיטה הקודמת, היו השכירים מקבלים למעלה מ-80 אחוז מעליית המדד (85 או 90 אחוז, תלוי בעליית המדד). כך שהמשכורת השלישית של השכירים, בשיטה החדשה, תהיה נמוכה יותר באינפלציה לעיל, מאשר בשיטת תוספת היוקר הקודמת.

ב.      גם אם השכירים היו מקבלים בשיטה הקודמת תוספת יוקר של 80 אחוז בלבד מעליית המדד, במצב של אינפלציה חודשית של 20% (ראה דוגמא) הרי המשכורת השלישית בשיטה החדשה תהיה קטנה יותר, מזו שבשיטה הקודמת, בגלל שיטת החישוב של ריבית דריבית עם בסיס משתנה.

heskem

chart

הסכם גמיש

בדרך כלל, כאשר משתנים הנתונים הבסיסיים של המערכת הכלכלית, יש לשנות הסכמים ושיטות המחיר במערכת. כך היה בכלכלה העולמית בתחילת שנות השבעים, כאשר זעזועים ריאליים כמו משבר הנפט מפקדו את הכלכלה העולמית, ומערכת שערי החליפין הקבועים לא עמדה בלחץ זעזועים אלה, עקב חוסר גמישותה. אי-לכך, המדינות התעשייתיות הגדולות עברו לשיטה של שער חליפין נייד, שיטה המתפקדת כהלכה מאז ועד היום בגלל גמישותה.

example

בדומה לכך, הסכם תוספת היוקר הקודם, שהיה קשיח מאוד מבחינת מועדי התשלום, מוחלף בהסכם גמיש, שהוא טוב גם לאינפלציה נמוכה, וימנע זעזועים בשער הריאלי. במצב של אינפלציה הנעה בין 3-5 אחוזים לחודש נחזור באופן מעשי למצבנו הקודם בו תוספת היוקר תשולם כל 3 חודשים.

מכיוון שמאז אוקטובר 1983 עלינו לרמה גבוהה יותר של אינפלציה, נבחן מהם מועדי תוספת היוקר ברמת אינפלציה זו בהסכם החדש.

נתוני השרטוט שלעיל מראים, שאילו הסכם תוספת היוקר החדש, היה נחתם באוקטובר 1983, אזי השכירים במשק מקבלים תוספת יוקר בחמישה מבין שבעת החודשים האחרונים, פרט לחודשים דצמבר ופברואר.

שיטה גמישה זו של תשלום תוספת היוקר, מאפשרת בידי הממשלה והמעסיקים לבצע העלאת מחירים כך שהמדד הראשון לאחר תוספת היוקר יהיה נמוך, ואילו המדד שלאחריו יהיה גבוה מאוד. למשל לבצע את כל העלאות המחירים של המוצרים המסובסדים או מוצרים בפיקוח: חשמל, מים, דלק וטלפון אחת לחודשיים.

אומנם נקיטת פעולה זו בידי הממשלה והמעסיקים, תגרום לתשלום תוספת יוקר אחת לחודשיים, אך הדבר יגרום למחזוריות מחירים מסוכנת במשק, כאשר העלאות המחירים אחת לחודשיים הן גבוהות מאוד עקב הפערים שנפתחו.

עליית מדד המחירים לצרכן ב-7 החודשים האחרונים

אוקטובר

21.06%

נובמבר

15.17%

דצמבר

11.60%

ינואר

14.92%

פברואר

11.97%

מרץ

10.66%

אפריל

20.60%

מקור: בנק ישראל: מחלקת מחקר: נתונים עיקריים על המשק הישראל.

Share on FacebookShare on Google+Email this to someoneTweet about this on TwitterShare on LinkedIn

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *