עלות האינפלציה

באם תשאל את הצרכן הישראלי, מהו מחירו של מוצר זה או אחר הנמצא בפיקוח (היינו מוצר אשר מחירו קבוע בכל החנויות), מירב הסיכויים שלא תקבל את התשובה הנכונה. ואם תבקש הערכת מחיר לגבי מוצר שאינו בפיקוח, מירב הסיכויים שתקבל תשובה הרחוקה מהמחיר הממוצע. תופעה זו היא תוצאה של האינפלציה, הגורמת לשינויים תכופים במחירים, והופכת את האינפורמציה שנקלה בעבר, כתוצאה של רכישה קודמת או מפרסומת וכדומה, לאי-רלוונטית.

האצת האינפלציה בשנים האחרונות (ראה טבלה) הביא להגברת קצב השתנות המחירים היחסיים ולגידול בשונותם, ואי לכך לעליה תלולה ברמת אי-הודאות. מחקרים מדעיים הוכיחו שככל שגדלה אי הידיעה (אי-הודאות) לגבי מחיר מסוים, כן גדל זמן החיפוש לגבי המחיר והמקום בו כדאי לקנות מוצר זה. מפאת אורך זמן החיפוש, רבים מעדיפים להימנע מהשוואת מחירים במוצרים זולים, ופשוט לקנותם במקום הראשון שמזדמן להם, ללא התייחסות מיוחדת למחיר (כמובן שתופעה זו אינה נכונה כאשר מדובר במוצרים יקרים, לדוגמא מוצרים בני-קיימא).

התופעה המתוארת לעיל, הנובעת מהאינפלציה, פוגעת ברמת רווחתו של הצרכן הישראלי; כך, שהאחרון אינו יכול לתכנן ולהשיג את אותה רווחה במסגרת תקציבו המשפחתי, שהיה יכול להשיג לו כל המחירים היו ידועים לו.

יתר על כן, ניתן למצוא פיזור מדהים של מחירים לאותם מוצרים ובאותו איזור, הנובע מסיבות שונות שעיקרן לא כלכלית גרידא (למשל תדירות עדכון המחירונים). פיזור מחירים זה הוא חסר כל בסיס כלכלי. כתוצאה מכך, מערכת המחירים למוצרים מסוימים מאבדת את תפקידה הכלכלי המסורתי, ומפסיקה לשמש כאיתותים המווסתים נכונה את הפעילות הכלכלית.

הנזקים בעטיה של האינפלציה המתוארים לעיל, גורמים לעלות ריאלית שמדע הכלכלה היום עדיין מתקשה לאמוד אותה. אי לכך, האומדנים לעלות האינפלציה בישראל שאנו מוצאים בספרות הכלכלית, למשל במאמרו של פרופסור אפרים קליימן ברבעון לכלכלה מספר 119 (ינואר 1984) הם אומדני מינימום (או אומדני חסר).

על מנת לאמוד את אחד מהאספקטים של נזקי האינפלציה, התרכז פרופסור קליימן בהתרחבות העצומה שחלה בשנים האחרונות בסקטור הפיננסי. גידול הסקטור הפיננסי משנת 1978, יוחס בקירוב גס ראשון, לתאוצה באינפלציה. פרופסור קליימן אומד את העלות הריאלית של האינפלציה בשנת 1982 למשל, בכ-3.5 אחוזים מהתוצר המקומי הנקי. על מנת להמחיש זאת נזכיר, שהתוצר שמקורו בכל ענף החקלאות בארץ היווה בשנת 1982, כ-6 אחוזים מהתוצר המקומי הנקי. לכן מחיר זה של האינפלציה שקול כנגד אובדן למעלה ממחצית סך התוצרת החקלאית של המשק.

לסיכום ניתן לומר שרוב האומדנים לעלות האינפלציה שאנו מוצאים בספרות הכלכלית, הם אומדני חסר למרות שהם מצביעים על עלות כבירה של האינפלציה במונחים של תוצר מקומי נקי.

מדד המחירים לצרכן

1977-1983

השנה

העליה באחוזים

1977

42

1978

48

1979

111

1980

133

1981

101

1982

131

1983

191

Share on FacebookShare on Google+Email this to someoneTweet about this on TwitterShare on LinkedIn

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *